נגרים של בטון by Adi Cohen

משאית הבטון כבר בדרך ובאתר מבצעים בדיקות אחרונות לטפסנות של בית בבטון חשוף. עוד חודשיים יקפלו מפה את הנגרייה והעסק יתחיל להראות כמו בהדמיה. כך לפחות אנחנו מקווים. אנחנו מקווים שגם הבטון מבין את זה

על הגובה by Adi Cohen

יולי, צהריים, 32 מעלות. הצל הכי קרוב ממש רחוק ובקבוק המים שהבאנו נגמר כבר לפני רבע שעה. הכלי ההנדסי מתחפר לו בדיונות, למרות ה- 4 על 4 והמפעיל הקרבי. מחברים את הכננת ונותנים למשאית למשוך אותנו לאספלט הקרוב

נכנסים פעם שניה. הפעם מצליחים להגיע בדיוק לנקודה במגרש בה ימוקמו השטחים הציבוריים ומרפסת הגג הממשיכה אותם. אחד אחרי השני עולים לסל ומתרוממים לגובה הנכון. עובד, הצליח לנו, "הבית ההפוך" (שטחים ציבוריים בקומה השניה, חדרים בקומת הקרקע) עובר את מבחן המציאות. למעלה, בסל של המנוף, דיונות וים ממלאים את הפריים

בקרוב ההדמיות

שניים שהם אחד by Adi Cohen

הצצה ראשונה לפרוייקט חדש שמבשיל לו כעת במשרד

הוא התחיל מעניין, החדש. המשפחה שתעבור לגור פה, מבקשת לשכן על אותו מגרש את המשפחה הגרעינית, כרגיל, אך גם את הסבתא, וזה כבר חידוש. לסבתא בית משלה, אך המתחם משותף לכולם. למרות שלא מדובר במושב כפרי אנחנו כבר מכנים אותו "הנחלה העירונית"

לשמחתנו שטח לא חסר במתחם הזה, מה שמאפשר לנו לבנות קומת קרקע בלבד, כמו שאנחנו הכי אוהבים. הילדים הגדולים יורדים למרתף, כי הם כבר הגיעו לגיל שאפשר להתחיל. ולא אין צורך לרחם עליהם, כיוון שהמרתף הזה הוא הכל חוץ ממרתף. הוא פתוח לשתי גינות נמוכות. האחת עוברת דרך חפיר ארוך ורחב, המפריד בין שתי היחידוות. הגן השני מתקיים בפטיו גדול שמאוורר גם את קומת הקרקע

בגלל מה שהוא לא, בגלל מה שהוא כן by Adi Cohen

כבר כמה שבועות יושב לנו הפרוייקט הזה על השולחן. אנחנו מחבבים אותו יותר ויותר. לא רק בגלל מה שהוא, אלא גם בגלל מה שהוא לא

הוא לא עתיר תקציב' ההיפך המוחלט. הוא לא גדול כלל, על עקבים הוא נוגע ב- 170 מ"ר. הוא לא בשכונה מיוחסת, הוא בקיבוץ בצפון הרחוק, כמעט על הגבול. הוא לא מכיל מערכות טכנולוגיות אקזוטיות - חשמל, אינסטלציה, מיזוג ומטבח, ליותר מזה לא יהיה כסף

אבל כמובן מחבבים אותו גם בגלל מה שהוא כן: הוא רזה ושרירי ולא מבזבז זמן ואנרגיה על מה שהוא לא יצליח ומה שהוא לא צריך להיות. הוא יושב על מגרש עם יופי של טופוגרפיה. לדעתנו, הוא גם עושה בה שימוש ראוי. הוא כל מה שאנחנו רגילים לעשות תמיד, רק בקטן יותר ובצנוע, אבל בהחלט לא פחות טוב

וכן, הפקאן הענק היה שם לפנינו

 

 

וכן, הפקאן הענק היה שם לפנינו

חמישים גוונים של אפור by Adi Cohen

תכננו לעצור בקיסריה, באתר, לחמש דקות ולהמשיך לתל אביב. ב- 5 דקות באמת סגרנו את שני הנושאים לשמם הגענו אבל לא הצלחנו להכנס בחזרה לאוטו. הלכנו לקצה המזרחי, חזרנו לדרום מערבי, ירדנו לחפיר ובדקנו באיזה מבט נכנסים הכי הרבה "עמודי בריסולה" בבת אחת. בקיצור, השמנו מנחת

פתאום שמנו לב שאנחנו כבר סוגרים 45 דקות ואו שאנחנו מאחרים בענק או שאנחנו נכנסים לאוטו ולוחצים חזק. כביש החוף לדרום היה פנוי לשם שינוי ואפילו המצלמה הזדונית בין אולגה למכמורת, לא הצליחה להרוס לנו את מצב הרוח המרומם 

 

יואב

רק אני והגלשן שלי by Adi Cohen

בבית ינאי, פחות מ- 10 מטר מהצוק אנחנו קרובים לסיום של פרוייקט שהכי כיף להגיע אליו. זה גם הפרוייקט, נכון, אבל זה בעיקר האתר. משום מה כל ביקור של חצי שעה נמתח לשעה וארבעים. מה לעשות הים הזה, שמציץ מכל פינה, גורם לך למצוא המון דברים שצריך לבדוק, המון בעיות שצריך לפתור

יואב

העולם ואנחנו by Adi Cohen

 

לפני המון שנים כשרק פגשתי את ענת היא הייתה חוזרת פעם בחודש חודשיים עם גליון חדש של הוולפייפר, חם חם מתנור האינטרקונטינטלי של מאיה מינץ. היינו יושבים על הספה, מדפדפים, ולכמה רגעים מרגישים שאנחנו חלק מהעולם. מאז עברו הרבה יותר מדי שנים וכבר די ברור שחלק מהעולם אנחנו לא באמת נהייה, אבל לפחות הפכנו לחלק מהוולפייפר.

http://www.wallpaper.com/v2/commercial/wbespoke/israel-revealed

 

יואב